הפיוט 'יום זה מכובד' (קול וטקסט)

הפיוט 'יום זה מכובד' (קול וטקסט)

בקטע זה ניתן להאזין לביצוע של הפיוט 'יום זה מכובד', הנהוג לשיר כחלק מסעודת השבת. הפיוט כשמו כן הוא – פיוט ליום השבת המכובד. כמו פיוטים רבים אחרים, גם פיוט זה בנוי בצורת אקרוסטיכון, כלומר מבנה טקסטואלי היוצר מילה (או רצף מלים) על ידי ליקוט האותיות הראשונות של פסוקי כל בית, כאשר המילה המתקבל כאן היא 'ישראל'.

לא ידוע מי הוא ישראל זה, אולם אחד החוקרים מעלה השערה כי פסוקי הבית האחרון מעלים – שוב, בשיטת האקרוסטיכון – את המילה 'הגר', ולפנינו 'ישראל הגר'.

הפיוט בנוי מחמישה בתים והוא מתאר את כבודה הרוחני והגשמי של השבת היתרה על שאר הימים: 'ששת ימים תעשה מלאכתך, אך היום השביעי מוקדש יהיה לאלוהיך. ביום זה שאין עושים בו מלאכה ונקרא הוא 'מקראי קודש', אוכלים משמנים, שותים ממתקים בשר דגים וכל מטעמים'. הפזמון מכריז כי 'יום זה מכובד מכלל הימים, כאשר הסיבה לכך היא שביתה של האל ממלאכה'.

לפיוט לחנים שונים. הלחן המוצג פה בוצע במקור על ידי משפחת מלבסקי וכאן מופיע כאן בביצועם של הזמרים אבי בניון ויצחק מאיר.

נוסח הפיוט המלא:

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים,

כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.

שֵֽׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מְלַאכְתֶּֽךָ,

וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי לֵאלֹהֶֽיךָ,

שַׁבָּת לֹא תַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה,

כִּי כֹל עָשָׂה שֵֽׁשֶׁת יָמִים.

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.

רִאשׁוֹן הוּא לְמִקְרָֽאֵי קֹֽדֶשׁ,

יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם שַׁבָּת קֹֽדֶשׁ,

עַל כֵּן כָּל אִישׁ בְּיֵינוֹ יְקַדֵּשׁ,

עַל שְׁתֵּי לֶֽחֶם יִבְצְעוּ תְמִימִים.

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.

אֱכוֹל מַשְׁמַנִּים שְׁתֵה מַמְתַּקִּים,

כִּי אֵל יִתֵּן לְכָל בּוֹ דְבֵקִים,

בֶֶּֽגֶד לִלְבּוֹשׁ לֶֽחֶם חֻקִּים,

בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים.

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.

לֹא תֶחְסַר כֹּל בּוֹ וְאָכַלְתָּ

וְשָׂבָֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ

אֶת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֲשֶׁר אָהַֽבְתָּ,

כִּי בֵרַכְךָ מִכָּל הָעַמִּים.

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.

הַשָּׁמַֽיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹדוֹ,

וְגַם הָאָֽרֶץ מָלְאָה חַסְדּוֹ,

רְאוּ כִּי כָל אֵֽלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,

כִּי הוּא הַצּוּר פָּעֳלוֹ תָמִים.

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכָּל יָמִים, כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים.