'שאנו מדליקים על המלחמות'- קריאה חלופית לברכת 'הנרות הללו'

בעמוד זה ניתן לקרוא קטע קצר שנכתב בעלון קיבוץ כנרת בשנת תשס"ג, העוסק בברכת 'הנרות הללו שאנו מדליקים', הנאמרת ומושרת לאחר הדלקת נרות החנוכה. בקטע זה נטען כי בניגוד לנוסח המקורי של הברכה, בה נאמר: 'הנרות הללו שאנו מדליקים… על הנסים ועל הנפלאות", בימים אלו לא ניתן לומר כי אנו חווים את אותם הנסים שנעשו למכבים כמו בימים ההם, שכן אנו חיים בתקופה רוויה במלחמות ודם. במקום לברך 'על הנסים ועל הנפלאות', יש לשנות את הנוסח ל-'על המלחמות', וזאת בשל הדם הרב שנשפך: "היום, יותר ויותר אנו מדליקים נרות זיכרון, על המלחמות, ועל הקורבנות, על הדם הרב שנשפך מדי יום; על הילדים הקטנים, על החיים הצעירים, על האבות והאמהות ועל החושך הגדול בלבבות ובנשמה". עם זאת, יש להמשיך ולהדליק את נרות החנוכה, בתקווה שיאירו את מציאות חיינו ויהוו אור קטן הקורא לשלום ולשקט: "גם השנה נדליק את נרות החנוכה ונציב אותם על אדן החלון. אולי בכל זאת מישהו יראה אותם הפעם. אולי מישהו ישעה לתפילות, לבקשות… אולי מתוך האפילה האופפת אותנו, יפציע אור קטן".

הקטע המלא:

כבנים לעם היהודי וכאזרחים בארצנו השסועה, כבר איננו מדליקים זמן רב את "הנרות הללו" על "הנסים והנפלאות ועל התשועות…"

היום, יותר ויותר אנו מדליקים נרות זיכרון, על המלחמות, ועל הקורבנות, על הדם הרב שנשפך מדי יום;

על הילדים הקטנים, על החיים הצעירים, על האבות והאמהות ועל החושך הגדול בלבבות ובנשמה;

והנרות אינם מקהים את הכאב הגדול ואינם מביאים אור בבתים שחשך עליהם עולמם;

קשה עכשיו למצוא מישהו שמאיר לו שביב של תקווה, שעיניו מאירות.

כי כל אחד מכיר מישהו… ובא לך לצעוק : "סורה, חושך!"

אבל האנשים הם אנשים.

גם השנה נדליק את נרות החנוכה ונציב אותם על אדן החלון.

אולי בכל זאת מישהו יראה אותם הפעם.

אולי מישהו ישעה לתפילות, לבקשות…

אולי מתוך האפילה האופפת אותנו, יפציע אור קטן.